לוי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

הנתבעת ביטחה תכולת דירתה של התובעת. על פי פוליסת הביטוח, התכולה המבוטחת היתה אמורה להיות במחסן בית ברח' יעקב מולה סימן טוב 4 בבית הכרם. תנאי לביטוח היה מיגון כנדרש בפוליסה. התכולה היתה מאוכסנת במחסן כי התובעת רכשה דירה שבנייתה טרם הסתיימה. בשלב כלשהו בעל המחסן מכר את דירתו כולל המחסן, לכן התובעת נדרשה לפנות את המחסן והיא העבירה את תכולת המחסן לדירה אותה רכשה, לאחר שמיגנה את הדירה הזו בסורגים. התכולה נגנבה כשבועיים לאחר העברתה לדירה החדשה. התובעת דרשה מן הנתבעת לפצותה אך הנתבעת סירבה משום שהמקום ממנו נגנבה התכולה לא היה מבוטח וממוגן. מאוחר יותר הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין, לשלם עבור התכולה ואולם זאת בתנאי שהתובעת, שעובדת בסוכנות הביטוח דרכה נעשה הביטוח נשוא תיק זה, תכניס כמה פוליסות חובה לביטוח אצל הנתבעת. התובעת לא עשתה כן לכן הנתבעת מסרבת לשלם עבור התכולה.

כיון שלא היתה מחלוקת עובדתית כלשהי בין הצדדים שהוסכם שיוגשו סיכומים וכך נעשה.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה ואלה נימוקי:

התכולה בוטחה לפי תנאי פוליסה שצורפה לכתב התביעה. בפוליסה זו נכתב בפירוש שהתכולה נמצאת בכתובת מסויימת לפיכך ברור שחובת הנתבעת יכולה לחול רק אם התכולה נגנבה מאותה כתובת ורק אם המקום היה ממוגן כנדרש לפי תנאי הפוליסה. תנאי יסודי ובסיסי כדי שניתן יהיה לחייב את הנתבעת הוא שהציוד המבוטח יהיה במקום המוסכם וממנו יגנב, שאם לא כן המשמעות היא שהנתבעת ביטחה תכולה בכל מקום שהוא וברור שלא לכך היתה כוונת הפוליסה. לא ניתן לחייב מבטחת בסיכונים שהיא לא נטלה על עצמה הסיכון אותו הסכימה הנתבעת ליטול על עצמה במקרה זה הוא גניבת התכולה מהמחסן שברח' יעקב מולה סימן טוב 4 בבית הכרם בלבד. הנתבעת לא הסכימה לבטח את התכולה כשהיא במקום אחר. לכן לא חשובה השאלה מה היתה רמת המיגון במקום האחר . אף אם יתברר שהיא היתה ברמה גבוהה מזו שהיתה במחסן, לא ניתן לחייב את חברת הביטוח. בנוסף לאמור, התכולה נגנבה בסופו של דבר מדירה שהיתה בבנין שעדיין היה בשלבי בניה סופיים. ברור שמקום שמצויים בו פועלים רבים בשעות היום ושאין גרים בו עדיין, הינו מקום שיותר קל לפרוץ אליו מאשר למקום שנמצא בלב שכונה מאוכלסת בבנין שכולו מאוכלס וגרים בו. לפיכך גם מסיבה זו יש לפתור את הנתבעת מתשלום.

התובעת ניסתה לטעון כי כיון שהיא עובדת בסוכנות ביטוח וכיון שבסוכנות ידעו שהיא עומדת לעבור דירה, יש לראות את הנתבעת כמי שידעה והסכימה לבטח את התכולה בדירה החדשה ממנה נגנבה התכולה. ואולם נראה לי כי אין לקבל עמדה זו, ברור שהתובעת לא הודיעה לאיש מאנשי הסוכנות על מעבר הציוד לדירה וברור שהיא לא הודיעה על כך בכתב. עצם ידיעת אנשי הסוכנות, מחמת כך שהתובעת עובדת שם, על המעבר אין די בה כדי להוות ידיעה והסכמה של חברת הביטוח עצמה לבטח את התחולה בכתובת החדשה.

גם הסכמת הנתבעת לפצות, שהיתה מותנית בהמצאת פוליסות חובה חדשות על ידי התובעת, אין בה כדי ללמד על חובת הנתבעת שכן מהמכתב עצמו שבו הודיעה הנתבעת על הסכמה זו עולה כי מדובר בהסכמה לפנים משורת הדין וכי גם התובעת עצמה מסכימה שמדובר בפיצוי שניתן לפנים משורת הדין. המכתב פותח במילים "בהמשך לבקשתכם לביצוע הסיכום לתשלום לפנים משורת הדין..." היינו גם בקשת התשלום מטעם סוכנות הביטוח בה עובדת התובעת היה לפנים משורת הדין. לפיכך בדין היתה הנתבעת רשאית להתנות תשלום זה בתנאים מסויימים ומשלא התמלאו התנאים לא ניתן לחייב את הנתבעת לשלם.

התוצאה היא איפוא שהתביעה נדחית ואני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: